פסק-דין בתיק ע"א 4352/04

השופטת מ' נאור:

1.        דן בן נון וציונה נוני מקסוול (להלן: המערערים) הם יורשיו על פי צוואה וחליפיו של דוד דמארי ז"ל שהלך לעולמו בעוד התביעה שהגיש לערכאה הראשונה תלויה ועומדת. בן נון הוא בן אחותו של דוד דמארי והוא יורש 80% מהעזבון. ציונה מקסוול יורשת 20% מהעזבון. דוד דמארי נקרא בפסק דינה של הערכאה הראשונה "התובע המקורי". נקרא לו גם אנו כך או בשמו, דוד. תביעת המערערים נדחתה - ועל כך נסוב ערעורם בפנינו (ע"א 4352/04). ע"א 4353/04 - עניינו אי פסיקת שכר טרחה לטובת הנתבע 6 בערכאה הראשונה (המשיב 1 בערכאתנו).

עיקרי העובדות

2.        ההליך שלפנינו עוסק בארועים שתחילתם בשנות השלושים של המאה הקודמת. קרקע שהיתה באותה עת בלב שכונות ערביות, נמצאת, עתה, במרכזה של הארץ. התובע המקורי, עתר להצהיר כי הוא בעל זכויות החכירה בחלק מחלקה 26 בגוש 3750 במושב טירת שלום, שליד נס-ציונה (להלן: החלקה). שטח החלקה כולה כ-21 דונם. החלקה היא בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומנוהלת על ידי מינהל מקרקעי ישראל. התביעה הוגשה מלכתחילה נגד 14 נתבעים. במהלך ההליכים המקדמיים ביקש דוד למחוק את התביעה כנגד נתבעים מסוימים. ביום 21.1.97 ניתן פסק דין חלקי נגד נתבעים אחרים שלא התגוננו. חלק מהנתבעים הגישו כתבי הגנה והדיון התנהל בין התובע המקורי (ואח"כ, חליפיו) לבין אותם הנתבעים שהגישו כתב הגנה, המשיבים שלפנינו.

3.        החוכר המקורי של כל החלקה היה מר שלמה עובדיה כורש ז"ל (להלן: עובדיה), אשר הלך לעולמו בשנת 1956. הנתבעים הינם יורשיו או יורשי יורשיו של עובדיה או בעלי זכויות בחלקה בדרך אחרת. התובע המקורי הספיק להגיש תצהיר לבית משפט קמא. הוא החל להיחקר בחקירה נגדית ועד הישיבה שנקבעה להמשך חקירתו - הלך לעולמו. בתצהירו של התובע המקורי מסופר כי הוא עלה מתימן בשנת 1933. בשנת 1935 בא יחד עם הנתבע 11, שלום דמארי (להלן: שלום), לבקר את עובדיה, אותו הכיר עוד מתימן. עובדיה גר בטירת שלום. עובדיה ביקש מהשניים לבוא לגור בטירת שלום בתמורה למתן חלקת אדמה לכל אחד מהם כדי שיוכלו לבנות עליה את בתיהם. עובדיה נתן לתובע המקורי חלקת קרקע בשטח של 1.352 דונם וגם לשלום נתן קרקע. עובדיה חתם, לדברי התובע המקורי, על כל המסמכים הדרושים בסוכנות היהודית. התובע המקורי טען שמהנדס מטעם הסוכנות היהודית בשם קיפניס ערך מדידות ואישר את גודל המגרשים שנתן עובדיה. זכויותיו בנכס, כך נטען, נרשמו בסוכנות היהודית. לאחר האישור, נבנה ביתו של התובע המקורי. הבנייה הסתיימה בשנת 1938. עד מועד זה התגורר התובע המקורי בצריף. מאז נהג בנכס מנהג בעלים ועובדיה מעולם לא ערער על זכויותיו. בניית הבית בוצעה בחלקה על ידי הסוכנות היהודית, לה שילם התובע המקורי. הוא קיבל הלוואה מהסוכנות היהודית ופרע אותה עד תומה. אחר-כך המשיך התובע והשלים את בניית הבית. התובע המקורי טען כי בשל משך התקופה ונוכח עיוורונו, אבד לו מסמך עליו חתם עובדיה המאשר את העברת הנכס אליו. בשנת 1992 פנה למינהל מקרקעי ישראל והובהר לו כי בעוד זכויותיו של שלום בחלקה הועברו על שמו (של שלום), זכויותיו-שלו לא נרשמו במינהל. בשל כך הגיש את התביעה.

פסק הדין של בית המשפט קמא

4.          התביעה עברה גלגולים שונים. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת ש. גדות. לא היתה מחלוקת שדוד התגורר בבית שבנה ושילם מסים ותשלומים בגין מגוריו. מגוריו בבית היו בהסכמת עובדיה. בית המשפט קבע כי השאלה הצריכה הכרעה היא האם הסכמת עובדיה היתה לתת לדוד רשות לבנות את הבית ולהתגורר בו, כלומר, דוד היה בר-רשות, או שמא נתן לו עובדיה, כגירסת המערערים,  זכות חכירה בנכס.

           כאמור, דוד החל להיחקר על תצהירו, אך הוא נפטר במהלך הדיונים. מעדותו הקצרה עלה כי השכיר את ביתו לתקופה קצרה. ועד המושב נתן לו אישור לפיו עלה לישראל בשנת 1933, התגורר בטירת שלום, עבד כפועל חקלאי בסביבה, היה חבר הגנה פעיל ומילא כל תפקיד שהוטל עליו בשמירה, בסיורים ובאימונים עד שנת 1946. בית המשפט קבע כי תצהירו של דוד אינו יכול לבסס תשתית עובדתית מספיקה להוכחת טענות המערערים לזכויות חכירה בנכס. מחומר הראיות, ובעיקר מהמכתבים שהוצגו מתוך הארכיון הציוני המרכזי, עולה כי אכן תושבים בטירת שלום באותה תקופה "הקצו" או "הפרישו" אדמות לתושבים אחרים. מחומר הראיות, העדויות והמסמכים עולה כי בשנת 1935 הגיע דוד יחד עם שלום לטירת שלום ועובדיה "הפריש" להם קרקע. אין כל ראיה שהקרקע ניתנה במתנה ו/או הועברו בה זכויות חכירה. העברת הזכויות לשלום, אך לא לתובע המקורי, מצאה את ביטויה במסמכים אלה. מהעדויות עולה כי הקרקע נמסרה לדוד לצורך מגוריו ולצורך שמירה במושב מפני התקפות ליליות שהיו באותה עת. בשלבים מאוחרים יותר החלו להתבצע הליכים להעברת זכויות החכירה בקרקעות "שהופרשו". לדוד "הופרש" כדונם, והוא יכול היה, אולי, כך קבע בית המשפט, לקבל זכויות חכירה בנכס זה, אולם הוא ויתר על כך ולא היה מעוניין בהפרשת שטח זה לטובתו.

             על הויתור למד בית המשפט ממסמך שהוגש, בתחילה, באופן שבצילום הושמטה הפיסקה שתודגש להלן:

"משרד עו"ד ש. שלאין ז"ל

תל-אביב, רח' יהודה הלוי 71 ת.ד. 242

טלפון:3593

-------------------------------------

תל-אביב, כג' טבת תשי"ג

12.1.53

לכבוד

קרן קיימת לישראל בע"מ

י ר ו ש ל י ם

            הנידון: טירת-שלום, חלקה 26 בגוש 3750